האם זה קשה לתת לצלם קרדיט על צילום שצילם?! האם זה מסובך לנקוב בשמה של זמרת שביצעה שיר ?! האם זה כואב להזכיר את שם האדם שיצר שעשועון טלוויזיה?!
זה בערך כמו לשאול האם זה קשה להיות מנומס ואדיב עם הזולת. לומר תודה, לזרוק מילה טובה, להחמיא, לתת תשומת לב. במילים אחרות – לפרגן. זה לא עולה כסף, והופך את העולם למקום נעים יותר. האם זה קשה?! תלוי את מי שואלים. משורה של פסקי דין שניתנו לאחרונה עולה כי מה שקשה, מסובך ועולה כסף הוא דווקא להתעלם מהצלם, מהזמרת ומיוצר השעשועון, ולא לתת להם קרדיט על יצירתם.
החוק אינו מחייב לפרגן לזולת, אך מחייב לכבד את זכותו המוסרית של היוצר על יצירתו. כלומר, להזכיר את שמו של היוצר כשנעשה שימוש ביצירתו, ולא לעשות שינוי ביצירתו שיש בו לפגוע בכבודו או בשמו. ציון שם היוצר על יצירתו הוא סוג של "פרגון", מעין הכרזה שאומרת לעולם "האדם שכתב את הסיפור שאתם קוראים עכשיו הוא … (השלימו את החסר)". כיבוד זכות זו מעניק ליוצר הכרה על תרומתו להעשרת עולם הרוח ועוזר לו לבנות את המוניטין שלו ולהשתכר מיצירותיו בעתיד.
גם אם היוצר העביר את זכות היוצרים שלו ביצירה לאדם אחר, וגם אם קיבלנו רשות להשתמש ביצירה מאותו אדם ושילמנו לו עבור כך, עדיין אנו מצווים לכבד את זכותו המוסרית של היוצר.
במספר פסקי דין שניתנו לאחרונה בכל ערכאות השיפוט של מדינת ישראל זכתה הזכות המוסרית לגיבוי משמעותי. כל המקרים עסקו ביוצרים שכבר לא החזיקו בזכות היוצרים הכלכלית ביצירה, ושנעשה שימוש מורשה ביצירתם אך מבלי לתת להם קרדיט.
ברע"א 12/17 דן בית המשפט העליון בתמונה שפורסמה ללא מתן קרדיט לצלם אפרים שריר שצילם אותה. מדובר בתמונה שזכתה לתהודה רצינית ושבה נראה שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, מנסה לצפות בתרגיל צבאי דרך משקפת שעדשותיה מכוסות. בית המשפט העליון קבע שאי מתן קרדיט לצלם מהווה הפרה של זכותו המוסרית בצילום וכי אין בקיומו של נוהג בענף כלשהו שלא לתת קרדיט ליוצר במצבים מסוימים, ככל שקיים נוהג כזה, כדי לשלול את זכותו המוסרית של היוצר. עוד נקבע כי במצבים שבהם הופרה הזכות המוסרית, יהיה זכאי היוצר בכל מקרה לפיצוי כספי בשיעור כלשהו בגין עצם ההפרה. חשיבות פסק דין זה היא בהדגשת החובה לפרסם את שם היוצר גם אם קיים בענף כלשהו נוהג שלא לעשות כן, ובהדגשת זכות היוצר לפיצוי כספי כלשהו במקרה של הפרה.
גם בת.א. 2659-04-15 קיבלה הזכות המוסרית גיבוי משמעותי מבית המשפט המחוזי. באותו מקרה נקבע כי יוצר בשם סער ברודסקי, אשר חיבר פורמט של שעשועון טלוויזיה בשם UPGRADE, המופץ ברחבי העולם, זכאי לקבל קרדיט על יצירתו, באופן ששמו יצוין בטריילר המוקרן בתחילת ו/או בסוף כל פרק של הפורמט המשודר בטלוויזיה, בהיקף ובמידה שניתן ליוצרים אחרים שתרמו לתכנית. מדובר בפסק דין תקדימי בישראל שבו הוכרו לראשונה זכויות יוצרים על פורמט טלוויזיוני.
בת.א. 52846-05-14 קבע בית משפט השלום כי תחנת הרדיו גלגל"צ הפרה את זכותה המוסרית של הזמרת רונית רולנד, בעת ששידרה שיר שביצעה ביחד עם "מיומנה", מבלי לציין את שמה כמבצעת ותוך ציון שמה של מיומנה בלבד. באותו עניין סייג בית המשפט את החובה לציין את שמו של המבצע בעת שידור שיר בביצועו, וציין כי יש ליצוק לתוכה הגיון וסבירות כך ששמו של המבצע יוקרא "בהתאם למקובל ולנוהג באותו עניין". ואולם, ספק אם סייג זה עולה בקנה אחד עם פסיקה מאוחרת יותר שניתנה בערכאות גבוהות יותר, כפי שפירטתי לעיל.