גם מידע שאינו עונה באופן מובהק להגדרה של סוד מסחרי, עשוי להיחשב כמידע מוגן ששימוש בלתי מורשה בו ע"י עובד, מהווה הפרה של חובות האמון ותום הלב כלפי המעסיק.
כך נקבע בפסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בסע"ש 39618-01-20 (מיום 28/12/2023).
המקרה עסק בתביעות הדדיות בין חברה מעסיקה לבין עובד שלה לשעבר.
התובעת טענה כי הנתבע, אשר שימש אצלה בתפקיד בכיר, ונחשף לנתונים רגישים שמהווים סודי מסחרי, עשה שימוש בנתונים אלו לצורך התקשרות עם לקוחות התובעת במקום עבודתו החדש, וזאת עוד בזמן שעדיין עבד בה.
בית הדין דחה את טענת התובעת לגבי קיומו של סוד מסחרי, וקבע כי טענותיה בעניין זה הינן כלליות ובלתי מפורטות, ואף לא הוצג על ידי התובעת פירוט מספק לגבי שמירת המידע בסודיות.
יחד עם זאת נקבע, כי התובעת הוכיחה שבתקופת ההודעה המוקדמת שבה הנתבע עדיין עבד אצלה, הנתבע ניצל "מידע קונפידנציאלי" של התובעת, לטובת עסקה שרקם עם לקוח של התובעת עבור מעסיקו החדש.
פסק הדין הפנה לפסיקה קודמת בה נקבע כי מידע קונפידנציאלי הינו "מידע פנימי עדכני, שלא היה חשוף בפני גורמים חיצוניים ויכול היה לתרום לכל מתחרה".
נקבע כי הנתבע ניהל מו"מ לעסקה עם לקוח של התובעת, עבור המעסיק החדש, תוך ניצול מידע קוניפדנציאלי של התובעת הנוגע להזמנת מוצר דומה. מידע זה נגע למחיר המוצר ומשקל האריזה ושימש את הנתבע להצגת הצעה משופרת ללקוח מצד המעסיק החדש.
הנתבע היה רשאי לחפש מקום עבודה חלופי בתקופת ההודעה המוקדמת, אלא שבמקרה הנדון הנתבע לא מצא מקום עבודה, אלא ביצע עבודה עבור המעסיק החדש. לכן מדובר בהפרת אמונים וחובת תום הלב כלפי התובעת.
היות שהתובעת לא הוכיחה נזקים ממוניים פנה בית הדין לפסוק לטובתה פיצוי לא ממוני.
נקבע כי שיעור הפיצוי המקובל בגין הפרת חובת תום הלב נע בין 25,000 ש"ח לבין 100,000, בהתאם לחומרת הנסיבות. במקרה הנדון נפסק לטובת התובעת סך של 60,000 ש"ח.
מנגד התקבלה גם התביעה שכנגד שהגיש הנתבע בעניין תשלומים שונים שהיה זכאי לקבל מכוח יחסי העבודה, ונפסק לזכותו סכום מצטבר כמעט זהה לסכום שחוייב לשלם לתובעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף שלנו או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
