יצירה עשויה להיות תוצר של עבודת צוות. כך, למשל, ביצירה שהיא מחזמר עשוי אדם אחד לכתוב את התקציר (סינופסיס), אדם שני את הטקסטים, שלישי את השירים רביעי את המוסיקה וכיוצ"ב. מצבים מסוג זה מעוררים את שאלת הזכויות ביצירה המוגמרת.
לאחרונה קבע בית המשפט כי תקציר של מחזה הינו בגדר רעיון שאינו מוגן בזכות יוצרים. לכן, טקסטים של מחזה המבוססים באופן מהותי על התקציר, אך כוללים ביטוי עצמאי של כותב הטקסטים, מהווים יצירה מוגנת.
באותו מקרה דן בית המשפט בתביעה של מחזאית שטענה כי נושלה ממחזה שיצרה ואשר הועתק על ידי מי מאנשי הצוות ששיתפו עמה פעולה בעת שיצרה את המחזה המקורי. בית המשפט קבע כי סיעור המוחות שהתקיים במהלך יצירת המחזה בין המחזאית לבין חברי צוות אחרים, אינו הופך את אנשי הצוות, שעסקו כל אחד בתחומו, למחזאים.
בית המשפט נתן משקל לעובדה כי מחבר התקציר לא הוצג בתכתובות פנימיות וכלפי גורמי חוץ כבעל זכויות במחזה, בעוד שכותבת הטקסטים הוצגה כמחזאית בלעדית.
על מנת לקבוע האם הופרו זכויות היוצרים של התובעת במחזה המקורי, ערך בית המשפט השוואה בין המחזה המקורי לבין המחזה שהועלה לאחר נישולה, וקבע כי בחינת הדמיון בין המחזות אינו מצטמצם להשוואת "מילה מול מילה". יש לערוך בחינה מהותית בין היצירות. בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש נפסק כי טביעת האצבע של התובעת ניכרת בתיאור הדמויות ובנקודות מרכזיות בעלילה של המחזה שיצא לאור לאחר שנושלה. עוד נפסק כי שינוי המלל, לרבות שינוי שמות הדמויות במחזה שיצא לאור, אינו גורע מזכויות התובעת במחזה המקורי. לכן חויבו הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים והוצאות בסך מצטבר של כ-140 אלף ₪, כמו כן ניתן צו מניעה קבוע כנגד השימוש במחזמר.
לקריאת פסק הדין
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
