תצוגה וויזואלית של תוכנה איננה המבחן המכריע בשאלה האם התוכנה מפרה את זכויות היוצרים של תוכנה אחרת. כך נקבע בפסק דינו של .
התיק עסק בהפרת זכויות יוצרים בתוכנות לניהול נכסים פיננסיים ותיקי השקעות.
בהליך קודם שהתנהל בין אותם צדדים נפסק כי תוכנה ששיווק הנתבע, מפרה את זכויות היוצרים של התובעת בתוכנה שבבעלותה, וניתן צו מניעה האוסר על הנתבע למכור את התוכנה המפרה.
התביעה הנוספת הוגשה בטענה כי הנתבע מוכר תוכנה שפותחה על בסיס התוכנה המפרה, ושגם היא מפרה את זכויות היוצרים של התובעת.
בית המשפט יישם את המבחן המשפטי הרחב, לפיו הגנת זכויות היוצרים על תוכנה חלה לא רק על הרכיבים החיצוניים או המילוליים של התוכנה, ובהם הקוד, אלא גם על הצורה, המבנה, הזנת המשתמש, הסדר והארגון. כאשר קיים דמיון מובהק בין שתי תוכנות ברכיבים הללו, ייחשב הדבר כהפרת זכויות יוצרים בחלק ממשי ומהותי של התוכנה המקורית. זאת, גם אם התצוגה הוויזואליות שמתקבלת משתי התוכנות הינה שונה.
נקבע כי הנתבע לקח את התוכנה שלגביה כבר נקבע בהליך הקודם שהיא מפרה זכויות יוצרים, והכניס בה שינויים שנועדו לגרום להבדלים ויזואליים במסכים. שינויים אל אינם "ממלטים" את התוכנה של הנתבע מהפרת זכויות יוצרים. הנתבע לא ביצע את שלבי האפיון והתכנון, אלא התבסס שוב על שלבי הפיתוח שבוצעו על ידי התובעת. לכן גם התוכנה המתקבלת לאחר שינויים חיצוניים אלה מפרה את זכויות היוצרים של התובעת.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף שלנו או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
