האם פרסום שיחה מוקלטת בניגוד לרצון המרואיין ותוך יצירת מצג שווא כאילו השיחה אינה מוקלטת, מהווה פגיעה בפרטיות המרואיין?
בית המשפט השיב בחיוב על שאלה זו.
פסק הדין עסק בסרט תיעודי שיצר הנתבע ושעסק, מנקודת מבטו האישית של הנתבע, באורח החיים שהתנהל בסביבתו של מי שהיה המורה הרוחני של התובעים בהודו. התובעים, שנמנו על תלמידיו של אותו מורה, טענו כי הסרט מציג אותם כמשתייכים לכת סודית, אלימה ומאיימת, ובין היתר, מפר את זכותם לפרטיות ופוגע בשמם הטוב.
אחת התובעות טענה כי פרטיותה הופרה בכך שהנתבע שילב בסרט שיחה שהתקיימה בינה לבין הנתבע. בעת שנערכה השיחה, הנתבע ידע שהתובעת איננה מעוניינת להתראיין לסרט, וכששאלה אם הוא מקליט את השיחה השיב בשלילה. בפועל הנתבע הקליט את השיחה ואף שילב אותה בסרט.
בית המשפט קבע כי בין הצדדים נוצר הסכם סודיות משתמע במסגרתו התחייב הנתבע שלא לפרסם את תוכן השיחה. לכן, כשפרסם הנתבע את השיחה הוא הפר את הסכם הסודיות ופגע בפרטיות התובעת, בניגוד לסע' 2(8) לחוק הגנת הפרטיות.
ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי עומדת לנתבע הגנה מפני הפגיעה בפרטיותה של התובעת, לפי סע' 18(3) לחוק. הגנה זו חלה במצב שבו מתקיים עניין ציבורי המצדיק את הפגיעה בפרטיות.
נקבע כי באיזון בין הזכות לחופש הביטוי וחירות היצירה של הנתבע, מול הפגיעה בפרטיותה של התובעת יש להעדיף את חופש הביטוי והיצירה.
אותה שיחה היתה חלק ממערכת לחצים שהופעלה על הנתבע מצד תלמידי המורה שלא לעשות את הסרט. בשיחה נעשה שימוש במילים קשות והיא עשויה היתה להתפרש למאזין הסביר כבעלת גוון מאיים. יש חשיבות לכך שהציבור ידע שכך נעשה.
מנגד הפגיעה בתובעת היא נקודתית ומוגבלת. היא נפגעה רק בעיני אלה שיכולים לזהותה – תלמידי המורה שהכירו אותה, ילדיהם, והתובעים עצמם, כאשר הפגיעה מוגבלת לתוכן השיחה עצמה. לכן הנתבע פטור מאחריות לנזק שנגרם מפרסום השיחה.
לקריאת פסק הדין
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
