איזה ראיות צריך מעצב אופנה להציג בפני בית המשפט כדי להוכיח שהוא אכן המעצב המקורי של הדגם?
שאלה זו נדונה (ת.א. 34056-10-18, מיום 11/09/2023), אשר ניתן בתביעה שעניינה חיקוי מוצרי אופנה.
בתביעה טענה התובעת כי היא מוכרת פריטי אופנה מקוריים וייחודיים פרי עיצובה, וכי הנתבעת מייצרת ומוכרת עשרות פריטי אופנה אותם העתיקה מהתובעת.
על מנת להוכיח שהיא המעצבת של פריטי האופנה, הגישה התובעת, בין היתר, תצהיר של המעצבת הראשית שלה, אליו צורפו צילומים של מחלקת העיצוב בתובעת, הממחישים, לטענת התובעת, את תהליך העיצוב והייצור אצלה, וכן צורפו סרטונים המתעדים את תהליכי העבודה של התובעת ושרטוטים של שבלונות המיועדים לשלב ייצור הפריטים.
הראיות שהוגשו ע"י התובעת לא היו מספקות מבחינת ביהמ"ש. התביעה נדחתה תוך שנקבע כי התובעת לא הוכיחה באופן מספק כי היא ביצעה עיצוב עצמי מקורי של הדגמים מושא ההליך.
קביעה זו ניתנה לנוכח עדויות התובעת מהן עלה כי כבר בשלבים הראשוניים של עיצוב הדגמים קיימים סקיצות ושרטוטים ראשוניים המהווים את גרעין עיצובם של הדגמים, אך בפועל התובעת לא הציגה שום שרטוטים כאלה. נקבע כי מדובר בראיות משמעותיות להוכחת טענת התובעת כי דגמיה הינם פרי עיצובה הייחודי והמקורי, והעדרם יורד לשורשו של עניין.
ביהמ"ש התייחס לטענת התובעת כי לא שמרה באופן שיגרתי שרטוטים אלה, וקבע כי מרגע שהתובעת ידעה כי דגמיה מועתקים, ואף שלחה מכתבי התראה בנושא לבתי עסק שמכרו חיקויים, ניתן היה לצפות שתשמור את השרטוטים ותציג אותם בבוא העת.
עוד נפסק כי גם אם שלב העיצוב הראשוני מתמצה ב-"מחשבה עיצובית" הנעדרת ביטוי פיזי כלשהו, הרי שבפועל, לצד "המחשבה העיצובית", קיימים בשגרה שרטוטים ראשוניים המבטאים את גרעין עיצובו של הפריט, ואותם ניתן וצריך היה להציג.
גם שרטוטי השבלונות והסרטונים שהגישה התובעת אינם מלמדים על מקוריות הפריטים שיוצרו שכן הם מתעדים את תהליך הייצור ולא את שלב העיצוב.
חשוב לציין כי דגמי אופנה מושא פסק הדין לא נרשמו כעיצובים רשומים ולא סומנו כעיצובים לא רשומים לפי חוק העיצובים, תשע"ז-2017, ולכן שאלת ההגנה עליהם מכוח החוק הנ"ל לא נדונה. לו היה מדובר בפריטי אופנה המוגנים כעיצובים מכוח חוק העיצובים, הנטל להוכיח העדר זכויות בעיצובים היה עובר אל כתפי הנתבעים ויתכן והתוצאה היתה שונה.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף שלנו או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
