אחת ממטרותיו של חוק הפטנטים הינה לעודד פיתוחן של אמצאות שהינן חדשניות, יעילות, ניתנות לשימוש תעשייתי ואשר יש בהן התקדמות אמצאתית. אמצאה המתאפיינת בתכונות אלה הינה כשירה להירשם כפטנט.
חוק הפטנטים עורך אבחנה בין בעלות באמצאה לבין בעלות בפטנט. בדומה לדיני זכויות יוצרים בהם מוקנית זכות היוצרים הראשונה ביצירה ל"מחבר" (למעט חריגים), הבעלות הראשונה באמצאה מוקנית לממציא עצמו או לבאים מכוחו והזכאים לאמצאה מכוח הדין או על-פי העברה או על-פי הסכם. בעל הפטנט איננו בהכרח הממציא עצמו, אלא האדם הרשום בפנקס הפטנטים כמי שניתן לו פטנט או כמי שעברה אליו הבעלות בפטנט.
חוק הפטנטים רואה באמצאה כשירת פטנט, בין אם נרשם פטנט בגינה בפועל ובין אם לאו, זכות קניינית המוקנית לבעליה. ככל זכות קניינית אחרת, אף בעליה של אמצאה רשאי למוכרה, להעבירה לאחר, להרשות או לאסור שימוש בה וכיוצ"ב פעולות משפטיות שזכות ההחלטה הבלעדית לגבי ביצוען, מוקנית לבעליו של נכס קנייני. פעולה משפטית נוספת הכפופה לרצונו של בעל האמצאה הינה הזכות להגיש בקשה לרישום פטנט בגינה, אם בכלל, וכמו כן לקבוע באלו מדינות תוגש הבקשה, ולנהל את הליכי הרישום. החוק קובע חזקה הניתנת לסתירה ולפיה מי שהגיש בקשה לרישום פטנט הינו בעל האמצאה. על מנת שאמצאה תתגבש לכלל פטנט רשום, עליה לעבור בהצלחה את הליכי הרישום והבחינה, שבסיומם יינתן פטנט. מסמכי הבקשה לפטנט מתארים ומגדירים את האמצאה וקובעים את תחומי פרישתה, באופן המאפשר לבעל הפטנט לאכוף את זכותו הבלעדית באמצאה בגינה ירשם הפטנט, כלפי כולי עלמא. מתן הפטנט יירשם בפנקס הפטנטים, לבעליו תינתן תעודה על כך, והוא יהיה זכאי לעשות, שימוש בלעדי באמצאה נשוא הבקשה לרישום פטנט, במשך 20 שנה מיום הגשתה. הפטנט, אפוא, הינו כלי, מכשיר יציר הדין, המאפשר לממציא ולבאים מכוחו לצקת תוכן מוחשי באמצאה, "ולסמן" באמצעות מסמכי הפטנט את גבולות "הטריטוריה" המוגנת בה.
זכות הוטו המוקנית לבעל האמצאה באשר לשימוש באמצאתו ולדרך ההגנה עליה, טומנת בחובה יתרונות כלכליים פוטנציאליים מהן זכאי ליהנות בעל האמצאה, ומכאן החשיבות הרבה שיש לקביעה בדבר זהות הממציא. ואולם, התשובה לשאלה מיהו הממציא עשויה להיות מורכבת במיוחד לנוכח העדר הגדרה בחוק הפטנטים למונח "ממציא" או למונח "אמצאה".
כאשר האמצאה הינה תולדה של אינטראקציה משותפת בין שני אנשים או יותר אשר לא הסדירו מראש בהסכם את זכויותיהם בקשר לאמצאה, עשויה מורכבות זו להיות מועצמת. כך, למשל עשוי לקרות כאשר צדדים למיזם משותף כלל אינם נותנים דעתם לאפשרות שבמהלך שיתוף הפעולה שביניהם תיווצר אמצאה. דוגמא אחרת היא הסתייעות בשירותיו של אדם אחר אשר במהלכה מתגבשת אמצאה.
כאשר נרשם פטנט בגין אמצאה, טענה בדבר זכויות באמצאה נשוא הפטנט הינה טענה עובדתית שעל הטוען לה להוכיחה בראיות ממשיות. לעיתים ניתן להסיק לעניין הזכויות באמצאה מתוך התחקות אחר התנהלותם של הטוענים לזכויות בה. כך, למשל, היעדרות מפגישה בה מוצגת האמצאה לגורם שלישי היכול לקדמה, ללא הסבר המניח את הדעת, תפעל לרעת הטוען לזכויות באמצאה. הוא הדין כאשר הטוען לזכויות באמצאה מקבל, ללא הסתייגות או מחאה, את העובדה כי נרשם בגין האמצאה פטנט הרשום על שמו של אדם אחר. כמו כן, תשלום שכר מלא עבור שירותי עבודה שניתנו במסגרת פרויקט במהלכו נוצרה האמצאה, מהווים אינדיקציה כי נותן השירותים אינו שותף.