תניית אי-תחרות בהסכם שותפות, האוסרת על אחד מהשותפים לפתוח עסק מתחרה לתקופה של שנתיים ממועד פירוק השותפות, הינה הגבלת חופש עיסוק סבירה שבימ"ש יאכוף אף בנסיבות שבהן העסק של השותפות נסגר.
כך נקבע .
המקרה עסק בשותפות בעסק למכירת פלאפל בשם "פלאפל הלוי" שפעל מנכס שהושכר מצד שלישי.
הסכם השותפות קבע בצורה ברורה כי במקרה של פירוק יהיה השותף שהקים את העסק, הוא התובע, בעל הזכויות הבלעדיות בשם של העסק, וכן קבע כי רק התובע יהיה רשאי לפתוח עסק אחר המתחרה בשותפות.
לימים השותפות פורקה. במסגרת הפירוק שילם התובע לנתבע למעלה מ-200 אלף ש"ח עבור חלקו.
זמן קצר לאחר פירוק השותפות סגר התובע את העסק.
מספר חודשים לאחר פירוק השותפות וסגירת העסק, פתח הנתבע עסק לממכר פלאפל תחת השם "פלאפל לוי". העסק פעל מתוך אותו מושכר שבו פעל העסק של השותפות, ואף הוצב במקום שלט דומה מאוד לשלט שהתנוסס בעסק של השותפות.
התביעה הוגשה, בין היתר, בעילות של הפרת תניית אי-התחרות שבהסכם השותפות, וכן ביצוע עוולה של גניבת עין.
ביהמ"ש קיבל את התביעה בשתי העילות.
נקבע כי הנתבע הפר בחוסר תום לב קיצוני את הסכם השותפות, הן כאשר פתח עסק הזהה לעסק של השותפות, והן כאשר קרא לעסק שפתח בשם "פלאפל לוי".
העובדה שהעסק של השותפות נסגר לאחר פירוקה, אין משמעותה שהתובע החליט לסיים לחלוטין את עיסוקו בתחום הפלאפל. הדבר נבע מהקושי בו נתקל למצוא שותף חלופי ומהעובדה שהסכם השכירות לא חודש.
הסעד שפסק ביהמ"ש בגין הפרת תניית אי-התחרות היה חיוב הנתבע להשיב לתובע את הסכום ששילם לו התובע במסגרת פירוק השותפות. סעד זה נפסק לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, שבו הנתבע נהנה מהתמורה שקיבל עבור חלקו בשותפות, ופתח זמן קצר לאחר מכן, עסק זהה באותו מקום ותחת שם זהה כמעט לחלוטין.
לגבי העילה בגניבת עין –נקבע כי לתובע ולנתבע פעילות עסקית זהה, כי הנתבע פעל באותו מקום בו פעל העסק של התובע וכי ישנו דמיון משמעותי גם בשמות וגם בשלטים של העסקים. במצב דברים זה לא היה לביהמ"ש ספק כי לקוחות הוטעו לחשוב כי הם רוכשים מהתובע בזמן שרכשו מהנתבע.
העובדה שהשם של העסק מורכב משילוב של שם גנרי (פלאפל) ומשם משפחה (לוי), לא שינתה ממסקנת ביהמ"ש. נקבע כי אופי הסימן משליך על היקף ההגנה שתינתן לו אך אינו שולל אותה לחלוטין.
במקרה זה לא רק שהנתבע לא עשה מאמץ לבדל את עסקו מהעסק של התובע, אלא אף פעל כדי ליצור את הרושם המטעה כאילו מדובר בעסקו של התובע.
נפסק לטובת התובע, בין היתר משיקולי הרתעה, הפיצוי המקסימלי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולה של גניבת עין.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף שלנו או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו
