האם פרסום הכולל פנים של נערה בת 17 במועד הפרסום, מודבקים על גוף היפופוטם, בצירוף הכיתוב "תאהבו את מה שאלוהים נתן לכם אני גאה בגוף שלי", ובצירוף שמה המלא והכיתוב "תעשו כמו שהיא עושה; את דוגמא לכולנו", מהווה לשון הרע?
עפ"י פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי , אשר קיבל ערעור על פסק דינו של בימ"ש שלום, התשובה שלילית.
את הפרסום פרסם חבר של בן זוגה של הנערה באותה עת, אף הוא נער בן 17, בדף האינסטגרם שלו. היקף הפרסום היה מצומצם, לא גרר תגובות והוסר ע"י הנתבע זמן קצר לאחר שהועלה.
בימ"ש שלום קבע כי מדובר בפרסום שיש בו כדי להשפיל ולבזות את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לבוז או ללעג מצדם. זאת, בשל תכונות גוף המיוחסות לה והשוואתה לבעל חיים שממדי גופו גדולים, ושתכונותיו אינן נתפסות חיוביות בעיני האדם הסביר.
לצד הקביעה הנורמטיבית הרואה בפרסום מסוג זה לשון הרע, פסק בימ"ש שלום פיצוי נמוך מאוד לטובת התובעת, וזאת בהתחשב בהיקפו המצומצם של הפרסום, הסרתו המהירה, גילם הצעיר של הצדדים, התנצלותו של הנתבע במהלך הדיון ומצבו האישי והכלכלי.
ביהמ"ש המחוזי ראה את הפרסום באור שונה. נפסק כי הפרסום הוא בעל גוון הומוריסטי כמעין פארודיה, אם כי הומור בטעם רע שבא על חשבון התובעת, אך לאור אופיו הפרסום אינו חורג מעלבון או אי נוחות. נפסק כי ייחוס תכונת גוף בעלות משמעות לא חיובית, כמוה כהטחת מילת גנאי או גידוף. כפי שלא כל מילת גנאי מהווה לשון הרע, כך גם לא כל "תמונת גנאי" מהווה לשון הרע.
במילים אחרות, לפי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, פרסום פרצופה של התובעת מודבק על גוף היפופוטם בתוספת הכיתוב הנ"ל, כמוהו כהטחת כינוי הגנאי "שמנה" בתובעת. עפ"י אותו היגיון, להדביק פרצוף של אדם על גוף של חמור ולכתוב בסמוך "אני גאה בשכל שלי", זה כמו להטיח באותו אדם שהוא "טיפש", כשם שלהדביק פרצוף של אדם על גוף של בואש ולכתוב בסמוך "אני גאה בריח שלי", זה לכנות את אותו אדם "מסריח".
בעינינו, מדובר בפרסומים משפילים ומבזים המהווים לשון הרע לפי כל אמת מידה אובייקטיבית, הרחוקים מאוד מכינוי גנאי גרידא. נכון שלא כל משובת נעורים ברשת חברתית צריכה למצוא את דרכה לבית המשפט, וכמובן שהיה מקום להתחשב בגילו הצעיר של הנתבע, אך משהנושא הגיע להכרעה שיפוטית מוטב היה שהתחשבות בשיקולים אלו תבוא לידי ביטוי בפסיקת הפיצויים, כפי שנעשה בפסק דינו של בימ"ש שלום, ולא בקביעה נורמטיבית בעלת השלכות רוחב.
