בנק ישראל, המחזיק בזכויות היוצרים בעיצוב שטרות הכסף שהוא מנפיק, הגיש תביעה אזרחית נגררת להליך פלילי נגד נתבע שהורשע בזיוף שטרות כסף ושימוש בהם. מדובר בדוגמה מעניינת לשימוש בדיני זכויות יוצרים ככלי משפטי משלים להתמודדות עם עבריינות כלכלית.
השאלה המשפטית שעמדה במוקד פסק הדין היתה כיצד יש למנות את מספר ההפרות, מקום שבו הנתבע זייף שטרות משלושה ערכים שונים – 50 ₪, 100 ₪ ו־200 ₪.
בנק ישראל טען כי יש לראות במעשיו של הנתבע שש הפרות נפרדות: שלושה סוגי שטרות, ולכל אחד מהם שני צדדים – חזית וגב – שכל אחד מהם מהווה יצירה עצמאית המוגנת בזכות יוצרים. מנגד, סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים קובע כי הפרות שבוצעו במסכת אחת של מעשים ייחשבו כהפרה אחת לצורך פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.
קביעת מספר ההפרות משפיעה ישירות על גובה הפיצוי שניתן לפסוק ללא הוכחת נזק. אם מדובר במסכת אחת הפיצוי מוגבל עד ל-100,000 ש"ח. אבל אם מדובר במספר הפרות נפרדות – אפשר לפסוק פיצוי לכל אחת מהן בנפרד.
בית המשפט קבע כי כל צד של שטר מהווה יצירה בפני עצמה שהעתקתה מהווה הפרה נפרדת. כך, למשל, לו היה מועתק צד אחד של שטר לצורך פרסומת לעסק פיננסי – היה הבנק יכול להגיש תביעה על העתקת צד זה בלבד. יחד עם זאת, ללא העתקה של שני צדי השטר לא היתה מתקיימת עבירת הזיוף שבגינה הוגשה התביעה הנגררת.
בית המשפט בחר לבחון את ההפרה לפי "סוג שטר", כאשר יש להתייחס לשני צידי אותו שטר כאל מסכת אחת. כלומר, מדובר ב-3 הפרות של שלושה סוגי שטרות. בחינה זו עולה בקנה אחד עם עבירת זיוף השטרות שבה הורשע הנתבע, שכללה העתקה של שני צדי השטר, וגם מצדיקה פיצוי גבוה יותר לכל הפרה.
בסופו של יום, קבע בית המשפט כי בין אם יימנו ההפרות כשלוש (שלושה סוגי שטרות) ובין אם כשש (שני צדדים לכל שטר), שיעור הפיצוי הכולל שבו חויב הנתבע יעמוד על 240,000 ₪.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו http://bit.ly/2K0Kcdj
