חברה פנתה לביהמ"ש וביקשה לעיין בתיק סגור שהיא לא היתה צד לו. החברה הסבירה כי היא מעוניינת להגיש הליך דומה, ולצורך כך היא מבקשת להסתמך על כתבי הטענות שהוגשו לתיק ואף להעתיק מהם.
התובעת בתיק התנגדה לעיון ולהעתקת כתבי הטענות, בין היתר, בנימוק כי כתבי הטענות הם יציר כפיה של באי כוחה והעתקתם מהווה הפרת זכויות יוצרים.
האם לאור הכוונה להעתיק כתבי טענות מהתיק, חל הסייג הקבוע בתקנה 4(א) לתקנות ביהמ"ש (עיון בתיקי בימ"ש), הקובע שכל אדם רשאי לבקש לעיין בתיק "ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין"?!
בית המשפט השיב בשלילה ואישר עיון בתיק.
נקבע כי כתבי טענות, במקרים מתאימים, עשויים אמנם להיחשב יצירה ספרותית מוגנת, אך אף אם כתב טענות ספציפי מהווה יצירה ספרותית, אין משמעות הדבר כי יש לשלול את זכות העיון בו.
גם העובדה שהחברה הצהירה כי בכוונתה להעתיק את כתבי הטענות אינה שוללת מראש ובאופן גורף את זכות העיון, בין היתר מהטעם שדיני זכויות יוצרים מאפשרים שימוש הוגן ביצירה, וכן מתירים שימוש ביצירה בהליכים משפטיים בהיקף המוצדק בשים לב למטרת השימוש.
ביהמ"ש לא ראה להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, אך הבהיר כי מתן זכות עיון אינו שולל את זכותה של התובעת או של באי כוחה לפעול לקבלת סעדים, ככל שיסברו שהחברה הפרה את זכויות היוצרים שלהם בכתבי הטענות.
חשוב לשים לב לפרשנות המרחיבה שניתנה לסע' 20 לחוק זכות יוצרים המתיר שימוש ביצירה בהליכים משפטיים, כמתייחס גם לכתבי טענות שהוגשו בהליך אחר, ולאו דווקא ליצירה הנוגעת לצדדים או להליכים המשפטיים עצמם.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו http://bit.ly/2K0Kcdj
