האם רשם סימני המסחר מחויב לכבד הסכם דו-קיום ולרשום בפנקס סימני המסחר סימנים שיש ביניהם דמיון מטעה, או שמא, רשאי הרשם להפעיל את שיקול דעתו ולסרב לרישום שנקבע בהסכם?
שאלה זו נדונה בפסק דין שניתן בערעור על החלטת רשם סימני המסחר להגביל את רישום הסימן "כביסקל", לשניים מתוך שלושת סוגי הסחורות שהמערערת ביקשה לכלול ברישום.
הגבלת הרישום הוטלה לנוכח קיומו של סימן מסחר רשום "כביסכל", וקביעת הרשם כי הסימנים דומים דמיון מטעה והחשש להטעיית צרכנים.
הרשם הגביל את רישום הסימן "כביסקל" חרף הסכם דו קיום בין המערערת לבין הבעלים של הסימן "כביסכל", במסגרתו הסכימו הצדדים לרישום הסימן "כביסקל" ביחס לכל סוגי הסחורות.
ביהמ"ש קיבל את הערעור והורה על רישום הסימן "כביסקל" לגבי כל סוגי הסחורות שנתבקשו.
נקבע כי מניעת הטעיית צרכנים הינה אמנם אחת התכליות המרכזיות של דיני סימני מסחר בישראל, אך רשם סימני המסחר איננו הגורם היחיד שיכול לשמור על אינטרס ציבורי זה ואיננו שומר הסף היחיד בעניין זה.
במקרה שבו קיים הסכם דו-קיום בין בעל סימן מסחר רשום לבין בעל סימן שרישומו מבוקש, על הרשם לתת להסכם תוקף ובכורה, שכן הצדדים להסכם הינם בעלי האינטרס הרב ביותר בשמירה על האבחנה בין מוצריהם, כך שהשיקול הצרכני מגולם אינהרנטית בהסכם שביניהם.
נקבע כי היכולת למנוע מצד אחר שימוש בסימן הדומה דמיון מטעם לסימן מסחר רשום, נתונה בידיו של בעל הסימן הרשום בלבד. אם בעל הסימן הרשום מסכים בהסכם פורמאלי לאפשר שימוש בסימן שדומה לסימנו הרשום, לרשם אין כל יכולת להשפיע על כך. האינטרס הציבורי כבר מוגן ונלקח בחשבון בהסכם.
קביעה זו חלה רק לגבי הסכמי דו קיום שנכרתו בזמן שלאחד מהצדדים כבר היה סימן מסחר רשום.
לגבי מקרים של הסכמי דו קיום לגבי בקשות לרישום סימן מסחר שעדיין לא נרשמו (בקשות מתחרות לפי סע' 29 לפקודה), נקבע כי יש להותיר את שיקול הדעת לרשם ולאפשר את פסילת ההסכם במקרים שבהם מאתר הרשם מניע פסול להסכם.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו http://bit.ly/2K0Kcdj
