מדי פעם בפעם מקבלות הוצאות הספרים תזכורת לאחריות המוטלת עליהן, כגופים מקצועיים, לוודא כי ספרים שהן מוציאות לאור אינם מפרים זכויות של אחרים. בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.א. 9467-05-10 (רוזנגרטן נגד נעמי רגן וכתר הוצאה לאור בע"מ) חויבה הוצאת ספרים כתר, יחד עם הסופרת נעמי רגן, לשלם פיצויים בסכום של עשרות אלפי ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית של התובעת ביצירה שיצרה, ושקטעים מהותיים וממשיים ממנה הועתקו על ידי הסופרת נעמי רגן ונכללו בספר שהוצאת כתר הוציאה לאור.
פסק הדין לא ערך אבחנה בין אחריותה של נעמי רגן לבין אחריותה של הוצאת כתר, אלא הטיל עליהן אחריות משותפת להפרת הזכות המוסרית של היוצרת המקורית. פסק הדין לא עסק בהסכמות בין הוצאת הספרים לבין הסופרת אשר הסדירו את האחריות ביניהן במקרה של העלאת טענות הפרה על ידי צד שלישי, ולא ברור מפסק הדין אם בכלל היו הסכמות כאלה. ואולם, חיוב הוצאת הספרים יחד עם הסופרת אינה בגדר "הענשת" הוצאת הספרים על לא עוול בכפה. נכון הוא שלהוצאת הספרים אין בדרך כלל כלים אפקטיביים לפקח על מלאכת היצירה שהיא אינדיבידואליסטית מטבעה ואין בידיה לוודא כי היוצר אינו מפר זכויות של אחרים, אך הדבר אינו מפחית מאחריותה במקרה ומתבצעת הפרה בספר שהיא מוציאה לאור ומפיצה.
מבחינת הוצאת הספרים הפתרון (החלקי) נעוץ בהסדרה חוזית מול היוצר (כפי שבד"כ מקובל לעשות). על היוצר להתחייב ולהצהיר כי יצירתו אינה מפרה זכויות של צדדים שלישיים או פוגעת בהם בדרך אחרת כלשהי, וכי לא העתיק את יצירתו, כולה או חלקה, ממאן דהוא, וכי במקרה שייקבע אחרת, הוא יפצה את הוצאת הספרים על כך. עצם מתן הצהרה והתחייבות שכאלו בכתב, יחייבו את היוצר לנקוט משנה זהירות בתהליך היצירה, ויצביעו על תום ליבה של הוצאת הספרים ונקיטה באמצעי זהירות מצידה במקרה שתתבע לדין בגין הפרת זכויות.
בפסק דין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 1219/09 (פוגטש ואח' נ' כנרת זב"מ-דביר מוציאים לאור בע"מ ומשכל הוצאה לאור והפצה בע"מ), נדונה הפרת הזכות המוסרית בספר "האגדה" מאת ח"נ ביאליק ו-י"ח רבניצקי על ידי הוצאת הספרים משכל אשר קיבלה את הרשות להוציאו לאור מהוצאת ספרים כנרת, אשר הצהירה כי היא בעלת מלוא הזכויות בספר. ההסכם בין הוצאות הספרים קבע כי הרשות להוציא לאור את הספר מותנית בכך שלא ייערכו כל שינוי או השמטה בספר "האגדה" המקורי, וכי הספר יצא לאור ככתבו וכלשונו. ואולם, התחייבות זו הופרה ביודעין על ידי הוצאת משכל, והיא פרסמה את הספר תוך שביצעה בו שינויים והשמטות דרמטיות. צאצאיו של רבניצקי, שהחזיקו בזכות המוסרית בספר (להבדיל מזכות היוצרים הכלכלית), הגישו כנגד שתי הוצאות הספרים תביעה בגין הפרת זכותם המוסרית. טענתם היתה כי השינויים וההשמטות שבוצעו בספר, מהווים פגימה ביצירה ופוגעים בכבוד היוצרים כמשמעות הדבר לעניין הפרת הזכות המוסרית.
בית המשפט פסק כי הזכות המוסרית ביצירה הופרה על ידי הוצאת משכל, אך לא על ידי הוצאת כנרת. נקבע כי הוצאת כנרת פעלה להגן על שלמות היצירה וקבעה בהסכם עם הוצאת משכל כי לא יערכו כל שינוי או השמטה בספר. בנסיבות העניין ניתן היה לסמוך על התחייבותה של הוצאת הספרים משכל, שכן מדובר בהוצאת ספרים וותיקה ומכובדת וההסכם שנכרת עמה כלל התחייבות מפורשת וחד משמעית מצידה שלא ייעשה כל שינוי בספר. נקבע כי הוצאת כנרת לא היתה צריכה לנקוט בפעולה אקטיבית נוספת מעבר להסכם שכרתה עם משכל, שכן הסכם זה הבטיח את שלמות היצירה והיה זה סביר מבחינתה לצפות שהוצאת משכל תכבד את התחייבותה.
אחריותן של הוצאות ספרים לכיבוד זכויותיהם של צדדים שלישיים בספרים שהן מוציאות לאור, אינה מתמצה בנושא של הפרת זכויות יוצרים בלבד. בת.א. 3213/09 (מחוזי-ים) פלונית נגד פלוני, נדונה סוגית אחריותה של הוצאה לאור לפגיעה בשם הטוב ולהפרת פרטיותה של התובעת בספר שההוצאה לאור פרסמה, ושחובר על ידי הנתבע. באותו מקרה עמד לדיון ספר שעסק ברומן שנרקם בין גיבור הספר, נשוי ובעל משפחה, לבין סטודנטית צעירה, שלה בן זוג. התובעת טענה כי הספר מתאר באופן אוטוביוגרפי מדויק את חייו של הנתבע, מחבר הספר, בעת שניהל עמה רומן, וחושף פרטים אישיים אודותיה באופן הפוגע בפרטיותה.
בית המשפט קיבל את התביעה תוך שפסק כי הספר פוגע בצורה חמורה ביותר בפרטיותה ובשמה הטוב של התובעת. בית המשפט הורה על איסור הפצת הספר וחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 200,000 ₪. התביעה נגד הוצאת הספרים נדחתה בנימוק לפיו הוצאת הספרים לא ידעה כי בספר מגולמת פגיעה בפרטיותה או בשמה הטוב של התובעת. בית המשפט הפנה להסכם שבין הוצאת הספרים לבין מחבר הספר שבו הצהיר מחבר הספר, בין היתר, כי יצירתו היא רומן דמיוני המתבסס בחלקו על אירועים שהתרחשו במציאות וכי הדמויות הנזכרות בספר הינן פרי דמיונו וכל דמיון למציאות או לדמויות אמתיות הוא מקרי. יצוין כי באותו מקרה חדלה הוצאת הספרים להפיץ את הספר מיד עם קבלת דרישת התובעת, ואף פעלה לאיסוף הספרים שכבר הופצו לחנויות – התנהלות אשר צוינה לשבח בפסק הדין. בית המשפט הוסיף ובחן האם יש מקום להטיל על הוצאות ספרים חובה נורמטיבית לבדוק ולחקור בטרם פרסום את האפשרות כי רומן הנחזה כבדיוני פוגע בפרטיות. בית המשפט השיב על כך בשלילה, בין היתר בנימוק, כי הדבר יטיל על הוצאות הספרים נטל כבד, יכביר את הוצאותיהן וירתיע אותן מלפרסם יצירות ספרותיות מועילות רק בשל החשש מתביעות. נקבע כי אין להטיל על הוצאה לאור את נטל החקירה והדרישה באשר למקורותיה של יצירת ספרותית הנחזית להיות על פניה כבדיונית. הסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון שאישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 8954/11).
מן האמור לעיל עולה כי הסדרה חוזית בין הוצאת ספרים לבין יוצר שאת ספרו היא מוציאה לאור הינה חיונית וחשוב לתת בה התייחסות למקרה בו מועלות טענות הפרה על ידי צד שלישי. לתוכנן של התחייבויות והצהרות ההוצאה לאור והיוצר בסוגיה זו במסגרת ההסכמות שביניהם, ישנה משמעות רבה בבוא בית המשפט לקבוע את אחריות ההוצאה לאור במקרה של פגיעה בזכויות צד שלישי, הרואה עצמו נפגע מן הפרסום. ככל שהסכמות אלה מבטאות כוונה אותנטית מצד הוצאת הספרים לכבד את זכויותיהם של צדדים שלישיים במקרה של הפרה, כך ייטה בית המשפט להקל עליהן במקרה שמתרחשת הפרת זכויות. אמנם, בדרך כלל, אין בהסכמות חוזיות מסוג זה לרפא הפרה המבוצעת כנגד צד שלישי שאינו צד להן, ועצם קיומן של הסכמות שכאלה אינו פוטר אוטומטית את הוצאת הספרים מאחריות להפרה, ואולם, יש בקיומן להצביע על תום לב ועל התנהלות מקצועית סבירה, המהווים שיקול מקל במקרה שנקבע כי ישנה הפרת זכויות. בכל מקרה, עדיין מוטל על הוצאת הספרים לפעול באופן סביר להקטנת נזקו של התובע כשמתברר שזכויותיו הופרו (כגון: למנוע את המשך ההפצה ולאסוף ספרים מפרים שכבר הופצו).