נאמן של חברה העוסקת בשיווק פירות קפואים, המצויה בהליך של חדלות פירעון, הגיש לבימ"ש בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש צו המורה למשיבים, חברה שאף היא עוסקת בשיווק פירות קפואים ביחד עם בעלי מניות בחברה שבחדלות פירעון, לאסוף מוצרים ששיווקו תוך שימוש באריזות הנושאות את שם החברה שבחדלות פירעון, וכן לפצות את קופת הנשיה בגין שימוש זה.
לטענת הנאמן השימוש באריזות נעשה בזמן שהחברה נתונה בהליך של חדלות פירעון, מבלי ששולמה לה תמורה ותוך שימוש שלא כדין במוניטין שלה, ועתר לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת סימן מסחר ועוולת גניבת עין.
המשיבים טענו כי השימוש באריזות נעשה מטעמי חיסכון וכדי להימנע מזריקתן, ולא על מנת להיבנות מהמוניטין של החברה שבחדלות פירעון.
ביהמ"ש דחה את הבקשה לפיצוי כספי לאחר שבחן את עתירת הנאמן לאור פקודת סימני המסחר וחוק עוולות מסחריות [חדלת (חי) 4186-07-20 (מיום 01/08/2024)].
בנוגע לפסיקת פיצוי בגין הפרת סימן מסחר נפסק כי אף אם היה לחברה סימן מסחרי רשום – דבר שלא הוכח – לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין הפרתו. סע' 59(א) לפקודת סימני מסחר מאפשר פסיקת פיצויים רק בכפוף להוכחת הטענות בנוגע לפיצוי. במקרה הנדון מדובר בחברה שבמועד ההפרה היתה חסרת כל פעילות. בנוסף, הנאמן לא הוכיח את הנזק שנגרם לחברה בגין ההפרה וכיצד חושב הפיצוי. במילים אחרות, לא הוכח נזק.
באשר לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין עוולת גניבת עין, לפי סע' 1 לחוק עוולות מסחריות, נקבע כי לא הוכח מוניטין לחברה בתחום הרלבנטי. בוודאי שלא הוכח מוניטין במועד ההפרה שכן במועד זה החברה כלל לא היתה פעילה.
מעבר לכך, לא הוכח שהצרכנים העדיפו את מוצרי החברה שבחדלות פירעון עקב מוניטין שצברה.
גם העובדה שלמשיבה ניתן היתר, ללא תשלום, לשווק לתקופה מסוימת את הפירות הקפואים תחת השם של החברה בחדלות פירעון, סותרת את הטענה לעניין קיומו של מוניטין.
בהעדר מוניטין נדחתה העילה בגניבת עין ולכן ממילא לא היה מקום לבחון פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.
המשיבים לא התנגדו לסעד של איסוף המוצרים וטענו כי הפסיקו לשווק מוצרים תוך שימוש באריזות החברה בפירוק, ולכן ניתן צו האוסר על המשיבים להשתמש בשמה של החברה שבחדלות פירעון.
רוצים להישאר מעודכנים?
עקבו אחרי הדף או הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו http://bit.ly/2K0Kcdj
