בשאלה זו דן בית הדין לעבודה. באותו מקרה סמנכ"לית של חברת פרסום התפטרה, ולאחר פיטוריה פתחה עסק מתחרה. לפי הנטען, פנתה אל לקוחות המעסיק הקודם והציעה להם לקבל שירותים זהים. כאשר היא מריצה את הקמפיינים שהריץ המעסיק הקודם ואשר על מאפייניהם המדויקים עמל תוך השקעת משאבים רבים.
בית הדין היה נכון להניח כי היכולת של המעסיק הקודם לנתח נתונים ולדעת האם מיקום שנבחר לפרסום בפלטפורמה כזו אחרת עובד, או שמא לא נחשפים אליו מספיק לקוחות יכול להוות סוד מסחרי. אלא שהמעסיק הקודם לא הוכיח את טענותיו, ולכן בקשתו לצו מניעה נדחתה.
צרכי הפרסום בעולם הדיגיטלי משתנים, מטבע הדברים, בהתאם לאפליקציות הטרנדיות. עד עכשיו המשפט התעסק בעיקר בנושאים כמו פרטיות והגנת הצרכן אבל אנו רואים כי נדרש להכיל את השינוי גם בעולם התחרות העסקית שבפרסום. מה דעתכם? האם המונח סוד מסחרי בעולם הפרסום הדיגיטלי צריך בחינה מחודשת?
לקריאת פסק הדין ( נלקח מנט המשפט) –
רוצים להישאר מעודכנים ומוגנים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו –