האם יצירה בדיונית עשויה לפגוע בפרטיותו של אדם "אמיתי"?!
פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א 3213/09 פלונית נגד פלוני משיב על שאלה זו בחיוב.
באותו מקרה עמד לדיון ספר שחיבר הנתבע, ואשר בו מתואר רומן שנרקם בין גיבור הספר, נשוי ובעל משפחה, לבין סטודנטית צעירה שלה בן זוג. התובעת טענה כי הספר מתאר באופן אוטוביוגרפי מדויק את חייו של הנתבע בעת שניהל עמה רומן, וחושף פרטים אישיים אודותיה באופן הפוגע בפרטיותה. עוד טענה התובעת כי הספר כולל אינספור פרטי זיהויי שהינם ייחודיים לה באופן שכל אדם הקורא את הספר ומכיר אותה, יזהה אותה כדמות שבספר.
הנתבע מצדו טען כי הספר איננו ספר אוטוביוגרפי, אלא רומן בדיוני אשר המציאות וחוויות חייו שימשו מקור השראה לכתיבתו, ותו לא. עוד טען הנתבע כי מעצם הוצאת הספר לאור כיצירה בדיונית, לא ניתן לראות בספר יצירה אוטוביוגרפית, ואין לבחון אותו לפי המבחנים הרגילים של פגיעה בפרטיות. שכן, הניסיון לזהות דמות המתוארת בספר בדיוני עם דמות אמיתית כלשהי, הינו בגדר ספקולציה גרידא.
בית המשפט קיבל את התביעה, תוך שפסק כי דמותה של הגיבורה בספר כוללת פרטי זיהוי ייחודים רבים, באופן שאינו מותיר מקום לספק באשר לזיהוים עם התובעת. נפסק כי הספר מתאר בפירוט את מערכות יחסיה האינטימיות ביותר של התובעת עם הנתבע ועם אחרים, את רגשותיה, מחשבותיה, סודותיה וחייה המיניים, באופן הפוגע בצורה חמורה ביותר בפרטיותה ובשמה הטוב. בית המשפט הורה על איסור הפצת הספר, הן בצו מניעה זמני והן בצו מניעה קבוע, וחייב את הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 200,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותה ובשמה הטוב.
גם הוצאת הספרים אשר הוציאה לאור את הספר נתבעה לדין. ואולם, התביעה כנגדה נדחתה בנימוק לפיו לא ידעה כי בספר מגולמת פגיעה בפרטיותה או בשמה הטוב של התובעת. נפסק כי אין להטיל על הוצאה לאור את נטל החקירה והדרישה באשר למקורותיה של יצירת ספרותית הנחזית להיות על פניה כבדיונית.
מפסק הדין עולה קביעה עקרונית, לפיה יכולה להתרחש פגיעה בפרטיות גם כאשר מדובר ביצירה שהינה בדיונית. ואולם, לא בנקל תתקבל טענה לפגיעה בפרטיות הנסמכת על ספרות בדיונית, אלא "רק כאשר טענת הבדיון מופרכת על פניה באורח חדש משמעי מתוך היצירה גופה… כאשר מדובר בספרות תיעודית המוסווית כרומן בדיוני, או כאשר המחבר מסתתר מאחורי טענת הבדיון בצורה מלאכותית וחסרת תום לב (מן הבחינה האובייקטיבית), לא תינתן ליצירה הגנה מפני בחינתה של פגיעה בפרטיות שנעשתה בה."
ז'אנר ספרותי של יצירות שבהן מתוארים חיים אמיתיים ודמויות אמיתיות במסווה של עלילה ודמויות דמיוניות, ידוע בשם "רומן מפתח". אחת הדוגמאות הידועות הינה הספר "דרכים לוהטות" שפרסמה המאהבת של משה דיין על הרומן שלו איתה בעודו נשוי, שנכתב תחת מסווה של רומן שניהלה גיבורת הספר עם אלוף מפורסם וגידם בשם "מתי יניב", ואשר כלל, בין היתר, תיאורים מיניים מפורטים ופרטים אינטימיים נוספים אודות אותו אלוף. נראה כי פסק הדין, למעשה, שולל כתיבתם של רומנים מן הסוג הנ"ל, ככל שיש בהם די פרטים שניתן באמצעותם לזהות דמות אמיתית.
חשיבותו של פסק הדין, אינה מתמצה רק בקביעה העקרונית לפיה יוצר של יצירה בדיונית עשוי, במקרים מסוימים (גם אם נדירים) לתת את הדין בגין פגיעה בפרטיותו של אדם אמיתי, אלא, לא פחות ואולי אף יותר, בזרקור שפסק הדין מפנה אל סוגיית הזכות לחופש הביטוי אל מול הזכות לפרטיות.
אם יוצר שהתיימר ליצור יצירה בדיונית בספר שכתב חויב בדין בגין פגיעה בפרטיות לנוכח חשיפת פרטיים אישיים של מי שהיתה בת זוגו, מה יהא דינם של כל אותם אלפי ישראליים אשר מתעדים ברשת האינטרנט בגלוי את קורותיהם היומיומיים, ובתוך כך חושפים פרטים אישיים ו"אנקדוטות עסיסיות" אודות אנשים הקשורים אליהם?!
כידוע, לכל אדם אשר מקלדת מחשב מצויה תחת ידו, נתונה כיום האפשרות לפרסם תכנים ברשת האינטרנט. אין צורך להכביר מילים אודות הפופולאריות הרבה לה זוכה פעילות אינטרנטית מסוג זה בבלוגים למיניהם, ברשתות חברתיות, בפורומים וכד'. כל אחד מאיתנו יכול לפרסם ללא קושי את קורותיו, את חוויותיו, את תחושותיו ואת דעותיו, ולתעד בפרטי פרטים את חיי היום יום שלנו ושל אחרים הסובבים אותנו, ושלחייהם ולפרטיותם אנחנו נחשפים. ועדיין – לא הכול מותר לספר…
פסק הדין עוסק, לכאורה, בעולם היצירה "הישן" שבו אדם כותב ספר ופונה אל הוצאה לאור על מנת להדפיסו ולהוציאו לאור. ואולם, הקביעות בפסק הדין יפות לעידן האינטרנט ואף ביתר שאת.
ניתן להניח שאילו הנתבע באותו עניין היה מפרסם את ספרו ברשת האינטרנט, למשל, באמצעות בלוג שבו הוא מזהה את עצמו, תוצאת פסק הדין לא היתה שונה, ויתכן שאף מחמירה יותר במישור הפיצוי הכספי (במידה והפרסום בבלוג היה זוכה לתפוצה רחבה ו"זולג" לרחבי הרשת, שאז גם נזקה של התובעת היה גדול יותר).
ראוי לזכור כי פעמים רבות מועלים לרשת האינטרנט תכנים אמיתיים ללא כל יומרה של "הסוואת פרטים מזהים" או של יצירת בדיון, וקשה יותר למצוא הצדקה לפגיעה בפרטיות אשר נגרמת בשל פרסום תכנים אלו. הוא הדין כאשר מדובר בהגנה על פרטיותו של אדם מן היישוב בנושא שאין בו עניין ציבורי.
לפסק הדין, אפוא, השלכה ישירה על כל אדם המפרסם תכנים אישיים ברשת האינטרנט (אף ללא אצטלה של "יצירה בדיונית"), ומבחינה זו לא ניתן להפריז בחשיבותו.
פעמים רבות נדונה סוגיית חופש הביטוי בהקשר אחר, והוא האיזון הראוי בינה לבין הזכות לשם טוב, מקום שזכויות אלה מתנגשות. פסק הדין עוסק גם בסוגיה זו, לצד עיסוקו בסוגיית הזכות לחופש הביטוי אל מול הזכות לפרטיות. ברשימה קצרה זו בחרנו להאיר את סוגיית הזכות לפרטיות ברשת האינטרנט בהקשר של העלאת תכנים אמיתיים, שכן נראה לנו שסוגיה זו אינה זוכה לתשומת הלב הראויה ולזהירות המתבקשת, במיוחד בשים לב להיקפה הנרחב של תופעה זו.
